מלחמת העצמאות בינקות


בדרך לילדות - מלחמת העצמאות בינקות

בסביבות גיל שנתיים הורים רבים מוצאים עצמם באמצע "מלחמה" עם חייל קטן ויכולות לא מבוטלות, ילדם הקט הופך עולמות ממש. מה קרה איפה טעינו מה עשינו?

בסביבות גיל שנתיים מתחילה מלחמת העצמאות הראשונה של הילד בספרות המקצועית היא מכונה גיל המרי הראשון, זהו שלב מרכזי וחשוב במעבר מינקות לילדות והוא מהווה בסיס להתפתחות עצמאותו של הילד.

גיל המרי הוא שלב של חוסר איזון פנימי בחיי הילד, מחד הילד מרגיש שהוא גדול ויכול לעשות דברים לבד ולכן הוא רוצה עצמאות, ומאידך מחפש את קרבת ההורים. לכן בוקר אחד הוא קם ורוצה לעשות הכל לבד ובוקר אחר מנדנד שיעשו עבורו.

"סימני רוחות המלחמה"

סירוב לקבל משמעת, מרדנות, עקשנות, בעיות סביב האוכל והשינה, הילד – חיילון קטן, מתנגד לבקשות פשוטות, רוצה לעשות הכל לבד, מתעקש שדברים יעשו על פי רצונו, תובעני, נותן פקודות (מפקד קטן), משתמש הרבה במילים לא, לבד, אני, לא רוצה. עושה ההיפך, מפגין בעלות על צעצועים, בגדים, ההורים ועוד.  החייל הקטנטן צורח, מרטיב, משתטח על הרצפה והרשימה עוד ארוכה.

מלחמה למה זה מגיע לנו?

* אם תתבוננו בזאטוט שלכם תבחינו כי הוא כבר עושה דברים רבים בכוחות עצמו. דברים שעד לא מזמן לא היה מסוגל לבצע ללא עזרת המבוגר, למשל לפתוח עטיפות של סוכריות, לבעוט בכדור, לחייג בטלפון, לטפס, לבטא את רצונו ועוד.

יחד עם זאת למרות היכולות הרבות, שצבר עדיין ישנם תחומים בהם הקטנטן נזקק למבוגר, דהיינו תלוי בו. מצב זה של תלות מחד ועצמאות מאידך יוצר חוסר איזון וחוסר שקט בחיי הילד, ולא פעם הוא נלחם כדי להוכיח שהוא מסוגל ויכול לבד.

* היכולת השכלית של הילד טובה יותר והוא עתה חקרן וסקרן יותר מתמיד, גשש בלש ממש. רצונו לבדוק מה יהיה אם לפעמים מלווה בסכנה (הכנסת בורג לשקע וכד') או "הטרדה" אחרת שיוצרת בעיות עם המבוגרים בסביבה.

*  הילד מגלה שישנם חיבוקים וליטופים אך גם איסורים וגבולות, והוא בודק עד כמה הם ממשים.

* התוקפנות וההתנהגות השלילית מסייעים לילד לבנות את גבולות ה"אני", להגדיר לו מי הוא ומה הוא רוצה.

* הילד מגלה שהתנהגותו השלילית משפיעה על אחרים.

* הילד מגלה את כוחה של המילה לא.

* יכולתו המוטורית של הזאטוט השתכללה, והוא מסוגל להגיע לכל מני מקומות, כולל מקומות אסורים, וחפצים שונים שלא תמיד אנו מעוניינים שידו תשיגם.

* מלחמת העצמאות זו היא חלק מתהליך ההתנתקות מההורה, חלק מהרצון להיות שולט ולא רק נשלט.

מה עושים?

עלינו להתייחס לילד בכבוד, להימנע ממאבקי כוח (הילד תמיד מנצח בהם),לתת דוגמא אישית. להגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים מהילד ולבנות "תוכנית עבודה", שבה נתחיל ממה שחשוב ובוער לנו יותר, כך נאפשר לילד מרחב מחייה ולא נסתבך בלאוים מיותרים. ככל שניתן יש להתעלם מהתפרצויות זעם, לא להבהל מהשתטחות על הרצפה. חשוב להנהיג טקסים כמו טקס שינה, להציב גבולות הגיוניים, ברורים, עקביים ובתחום יכולת הילד. חשוב שאנו המבוגרים נדגיש לילד מה מותר ולא רק מה אסור, נהייה עקביים בהבטחות ונקיימן, נלווה את תגובותינו החיוביות והשליליות אל הילד בהסבר. חשוב לאפשר לילד לנצח במקומות שאפשר, כדי שירגיש שולט ולא רק נשלט. וחשוב לא פחות לגלות גמישות, סבלנות סבלנות ועוד סבלנות לקראת גיל שלוש זה עובר.

רגע לפני שאתם אורזים את כלי המלחמה ומתרווחים בכורסא למנוחה, כדאי להתכונן לשלב הבא מלחמת העצמאות השנייה. כן כן מכובדיי בגיל ארבע זה שוב חוזר, מי אמר שקל להיות הורים!?!?

מחכה עם הדגל הלבן

שלומית זערור למדן