פורים ותינוקות- איך לסייע לפעוט לעבור את החג בשלום

 

חג פורים חג פורים חג מפחיד לתינוקות, חג מתיש לפעוטות רווי בבכי ודמעות.

באמת?! הכיצד? למה ואיך שמחה ורון הפכו עורם לעצב וביכיון? הכל קשור בהתפתחות השכלית של הקטנטנים, זאן פול פיאז'ה חקר ובדק כיצד חושבים ילדים ומה מאפיין את חשיבתם . פיאז'ה מצא כי תינוקות עוברים תהליך של רכישת קביעות אובייקט, שבו הם לומדים כי דברים הנעלמים מטווח הראיה עדיין ממשיכם להתקיים כלומר אמא ממשיכה להיות אמא גם כאשר אני לא רואה, משחק "הקוקו" שאנו משחקים עם תינוקות מתבסס ומסייע להבניית קביעות האובייקט. פיאז'ה מצא גם שהקטנטנים נמצאים בשלב שבו קיים טישטוש בין מציאות ודימיון, בין הרצוי למצוי מה שמקשה עליהם להבין ולקבל את העובדה שדברים המשתנים בצורתם אינם משתנים בשאר תכונותיהם ואם אבא גילח את הזקן ונראה  אחר הוא נשאר אותו אבא, ואמא שהסתפרה וצבעה את השיער או החליפה פאה היא בדיוק אותה אמא. אנו המבוגרים מבינים עובדות אלו, אבל הפעוט בן השנתיים חש בדיוק כפי שתאר זאת יצחק "הקול קול יעקוב והידיים ידי עשו" הקול של אבא/אמא אבל מי זו הדמות המוזרה שהשתלטה על אבא/אמא. "הצילו גנבו לי את אבא! העלימו לי את אמא ! מפחיד! מפחיד ומאיים כשמדובר בדמות מוכרת וקרובה, ואז מגיע פורים ו...אמא ואבא נרגשים את הגוזל הקטן מחפשים, שמחה ורון להורים ושיטפון של דמעות מהזאטוט הקטנטון.

אמא נלחצת את העולל מרימה מחבקת אבא נזעק ומגבון שולף ואת האיפור מוחק, על פניהם עולה ארשת נבוכה ומאוכזבת. סימני שאלה ומעט דאגה האם הילד שלנו נורמאלי, האם זהו חנון בפוטנציה? ואז נותנים לו להרגע 2 דקות ושוב מנסים ו...

מה עושים? הורים חביביי כמו שנאמר "רדו מהעורק" לזה העולל או במילים חכמות הניחו לנפשו, ואם בכל מחיר חפצה נפשכם בתחפושת לרך הקטנטן הלבישו לו בגדי תחפושת בלבד (סרבל, חליפה, חולצה וחצאית או שמלה) מבד נוח לא כזה שמגרד, בלי טול ובלי עמילן או חוטים של מתכת להעמיד ולעצב את הבד, וכמובן בלי התווית שמדגדגת וגם מגרדת מאחור, בלי כובע או סרט קישוט, בקיצור שיהיה פשוט כי כל בחירה אחרת היא סוג של התעללות!!! אם תתאפקו עוד שנה או שנתיים זה יעבור לו מהר ותתגעגעו לתחפושת שכלום לא עלתה כי בגיל 4 בערך הוא ידאג לתחפושת מיוחדת מאוד במחיר שיעשה לכם חור בכיס (אגב ככל שעולה הגיל עולה המחיר J).

סוגיה חשובה לא פחות היא מה עושים כשיוצאים לעדלאידע ברחוב או סתם לסיור לראות תחפושות, אם הולכים לפגוש אצל סבא וסבתא את שאר ילדי המשפחה להתרשם ולהתרגש יחדיו מהתחפושות, ולאכול אוזני המן ושאר מעדנות. איך יגיב הפצפון ומה אם יבכה, כיצד יש להגיב ואולי בכלל לוותר ויום או יומיים בבית עם הזאטוט להישאר? התשובה די פשוטה צאו תהנו מהרחוב מביקור אצל חברים וקרובים, אך צפו לדמעות מהילדון הוא קצת ייצמד ועל הידיים יבקש להיות. עם קצת קשב והמון סבלנות יחדיו תוכלו להנות.

תשובתי אולי נראית כסותרת או מבלבלת אך לא כן היא, שכן הורות אין פירושה לדכא שמחה של הורים מחשש פן יבכו העוללים, הורות היא שמחה וכדי שתהה כך עוד שנים ארוכות חשובה לא פחות גם שמחת נפשם של ההורים, ולכן בביקור אצל סבא וסבתא הם יוכלו לעזור ואת הרך הקטנטן להרים ל10 דקות,  כך תתפנו לשיחות של גדולים ולהנות מהתחפושות של שאר הילדים. ברחוב אין מנוס תחלקו בנטל ואת הילדון תאלצו על כפיים לשאת, שם לא תברחו מעוד בעיה פיצוצים של פיקות, נפצים ועוד חומרי נפץ שונים ומשונים.

זכרו רק עוד דבר אחד קטנטון התרגשות שכזו היא מצבור של חוויות שמעייף מהר מאוד את ילדכם הקטנטון ולכן בתכנון קחו בחשבון את משך הזמן ו/או המקום, כך שיוכל הקטנטן ל"הניח את הראש" לתנומה מרגיעה.

שתהה לכולנו המון שמחה

שלומית זערור למדן

מנהלת תחום מעונות