פרידה מחיילי גדחהן גולני
עוצמה- זה 500 חיילים באולם אחד שלא מכיל את מאות או אלפי סיפורי הגבורה שאספו,
קהילתיות- זאת קבוצת אנשים שמצליחה להרים בכוחות עצמה מיזם מדהים,
שותפות- היא היכולת לתת לכלל הקהילה לקחת חלק מבלי לבדוק מי נתן יותר, או פחות- כל אחד כפי יכולתו ורצונו נחשב שותף מלא,
אחדות- זאת ההרגשה העיקרית שהיתה אתמול בארוע הפרידה בבני ראם- נשים וגברים, דתיים וחילונים, חיילים ותושבים, נוער ופנסיונרים- כולם היו שם לסכם את 100 הימים האחרונים בהם התארחו לוחמי גדחה"ן גולני במושב בני ראם וזכו שם לאירוח באמת מעורר השראה שאנו לא חושבים שהתרחש בעוד מקום בארץ בעוצמה וביכולות כאלו.
התלבטתנו איך לסכם ואיך להכניס את כל התודות לפוסט אחד אבל ראינו שגלית שמר, תושבת המושב, עשתה זאת בכזה חן וכנות- שביקשנו את הסכמתה לצטט אותה פה.
לנו נשאר רק לכתוב- תודה ענקית לכל תושבי בני ראם- לימדתם אותנו כמה שיעורים חשובים שישארו איתנו עוד המון זמן.
****
נשות מושב בני ראם היקרות והאהובות
ממני באופן אישי , תודות, הערכה עמוקה והצדעה: ( ברור שכולנו עזרנו, ויש נשים שלא ציינתי, מתנצלת מראש )
ראשית המנכ״ליות: בראש עדי כהן המופלאה ואיתה יד ביד- דנה ינאי ויערה שאנן : מנהלות, מביאות, מודיעות, מעדכנות ופותרות בעיות בשעות לא שעות, בסבלנות אין קץ
לילך וייס- אשת הקשר של המנכליות- מעבירה את כל ההודעות ל״נשות״- מבלי להתעייף
האחד והיחיד - ״המגייבר״ שלנו ( זוכרים את התכנית?..) יודע לפתור כל בעיה, מבין בכל עניין- איתמר הילסהיימר האלוף: מתקן לחיילים את הנשקים- מתדרך את הנוער לגבי שמירות בשערים, האחרון שעוזב בכל ערב את המועדון.
ואם בגברים עסקינן- הלל ושבח לשלמה אלחרר- מלך החמין, שבמשך 13 שבועות, פינק את החיילים בחמין מהאגדות
עמנואל אסולין, שהוא לא סתם ספר, אלא אומן בשיער ומכשיר ספרים מתחילים, בצניעות רבה, במקום לספר אנשים בתשלום, התנדב וסיפר את החיילים בסבלנות, במשך שעות
ומה עושים שמגלים שלארוחת ההמבורגרים הקרובה יגיעו 10 חיילים טבעונים?
מרימים טלפון לאילן ידעי מה״תאילנדית״ ותוך חצי שעה יש לנו מנות לתפארת וחיילים שבעים.
כשבבוקר מגיע חייל שנשברו לו המשקפיים ומחר הוא צריך לרדת דרומה, מה עושים? מקפיצים את אפרת אסולין שלנו מאופטיקת ״איי שיק״, היא מגיעה מייד ונותנת שרות לעילא ולעילא, בהתדבות ובאהבה גדולה
ומה עושים כשנופל כפתור או נקרעים המכנסיים?
מרים שקד המדהימה, במועדון או בביתה, בכל שעה, תפרה ותיקנה באהבה
במועדון, בכל ערב יכולתם לראות שתי נערות צעירות, אולי לא ענקיות בסנטימטרים- אבל בהחלט גדולות מהחיים. כל הקצינים והחיילים, עמדו לכבודן בדום מתוח, כשהן חילקו את המשימות של תורנות המטבח. הן היו שם בכל ערב- פרקו, סידרו, ניהלו וניקו והכל בשקט ובצינעה, עד שאחרון החיילים שבע, המטבח הבריק והכל היה מסודר. והאלופות האלה הן: שהם יחיאל ופז גיאר- כל הכבוד
ומסתבר שהתפוחים לא נופלים רחוק מהעצים. חמולת יחיאל המדהימה- הייתה שם כל הזמן ועזרה
ובת שבע גיאר המופלאה: המאמא של החיילים: בישלה להם, בישלה איתן מבלי להתעייף.
גם סימה הנהדרת, התייצבה במועדון בכל ערב, לכל עזרה שתתבקש.
מזל צנחני שכיבסה ובישלה ושוב כיבסה.
חייבת להודות שאני- תורנית הערב, התעייפתי אחרי חודש, אבל היו כאלה שלא התעייפו- והתייצבו מדיי יום להכין שקשוקות ושאר מטעמים, למשל: דקלה רחום, סמדר חזן, חני מוסקוביץ, מירב זינר, אילת הלוי, גילת כהן ואילת וילנר- אלופות, מסירה בפניכן את הכובע.
ועוד אחת, אחת ויחידה, פצצת אנרגיה, בעלת לב זהב, זכינו והיא מובילה את הנוער שלנו- ברקת אלבו המופלאה. וכמובן הנוער המדהים שלנו ששמר על השערים ושמר על המוראל והכין וניקה ותמיד היה מוכן לכל משימה.
יש עוד המון שעזרו מכל הלב ואני מזמינה אתכן לציין אותן.
כולכן מנקודת המבט שלי שרתתן למעלה ממאה ימים במילואים, בהתנדבות מוחלטת, וזהו ניצחון גדול לעמנו, ניצחונו של הלב, הלב הענק והפועם של עם ישראל
מאחלת לכולנו להמשיך לזכות ולתרום, ונרגשת להיות חלק ממושב מופלא זה