דניאל פרץ- 100 ימים של געגוע ותפילות
קשה להאמין שעבר יותר מ100 ימים מאז שמחת תורה, מאז שדניאל נעדר ונלקח בשבי.
אנו מתגעגעים אליו כל כך ומעריכים מאוד את האהבה, התפילות והתמיכה שאנו מקבלים ממשפחתנו המורחבת- קהילות יד בנימין ונחל שורק.
חוסר הודאות, המלווה אותנו כבר שלושה חודשים, ואי הידיעה על מצבו, בפרט העובדה כי דניאל נפצע באותו יום שנלקח לשבי, מאתגר ומקשה עלינו מאוד.
אנחנו מתגעגעים לנוכחות שלו, לאהבת החיים שלו, לחיוך המדבק שלו, לחיבוקיו המדהימים, לאנרגיה שלו ולאהבה שלו לכל חבריו – סופר-חברמן.
דוגמא לאהבת החיים והחברות האנרגטית של דניאל היה משחק הטניס האחרון שלו ביד בנימין במוצ"ש של סוכות א'. הוא התקשר לחברו בארי בן כוכב בשעה 00:30 באותו לילה וגרר אותו מהמיטה לשחק טניס במגרש. ולמרות שדניאל נאלץ לעזוב מוקדם בבוקר לתרגיל צבאי בן 3 ימים בצפון, הם שיחקו עד 02:00 לפנות בוקר (עם התוצאה של תיקו - 7 משחקים לכל אחד). זו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו.
אנו מקווים ומתפללים שלדניאל תהיה הזדמנות לסיים את משחק הטניס שלו עם בארי. אנו מקווים שהוא חי וקיים, בריא בגופו וברוחו, שמאכילים אותו, שחם לו ושהוא מטופל כראוי. אנו מקווים שהאישיות המקסימה והמושכת שלו תחבב אותו על חוטפיו ושהם ישמרו עליו כנכס חשוב עבורם.
אנו מקווים שתהיה לו הזדמנות לחבק את כולנו בקרוב - משפחתו, משפחתו המורחבת והחברים המדהימים שלו, משפחתו ביד בנימין, עמיתיו וחבריו בצבא , חבריו מדרום אפריקה ומכל רחבי העולם, את אינספור האנשים המתפללים עבורו ועושים מצוות למען שחרורו , ואשר חיבקו אותו ואת כל החטופים והשבויים האחרים כילדיהם.
אנו מקווים ומתפללים.
אנו מודים לכולכם על כך שאתם מחזקים אותנו. אנו כולנו תפילה ותקוה שהקב"ה ישמור על כל ילדנו , ושבע"ה יחזיר את דניאל הביתה עם כל שאר החטופים ושבויים בריאים ושלימים , ושיסיר את כל האיומים הביטחוניים בגבולותינו לנצח.
אנו מקווים ומתפללים.