כנס קטיף ה9 - 18 שנה של כאב
ביום שלישי נערך כנס קטיף ה9 של מרכז קטיף בהיכל התרבות ביד בנימין.
הכנס נערך יום למחרת העברת ביטול חוק הסבירות באחת היממות הקשות מבחינה חברתית בעם והגיעו אליו מאות משתתפים שהקשיבו לפאנלים מרתקים בהם השתתפו פוליטקאים, אנשי ציבור, רבנים ואנשי תקשורת רבים. את הכנס ששודר בחי בערות 14 פתחו בברכות הרב יצחק הלוי, יו"ר מרכז למורשת גוש קטיף וראש המועצה - שי רייכנר.
אלו הדברים שנשא ראש המועצה:
"אף על פי כן, אין להכחיש, כי חרדה גדולה תקפה היום את הישוב. ובפנים שואל היהודי הנאמן את עצמו ואת שכנו: הגם בכך נוכה? התפרוץ מלחמת-אחים בארץ ישראל? היחרב ביתנו בטרם הוקם? היזכו שונאנו לראות את שאיפתם השפלה מתגשמת?... האוויר מלא אבק שריפה. נואמים ומנהיגים אינם חדלים לדבר על מלחמה פנימית. אחד מהם אמר, כי היא כבר פרצה; השני - פטפטן גדול מרעהו - ניבל את פיו בצעקה היסטרית: דם תחת דם, עין תחת עין....."
נאום זה נשא בגין בשנת 1944 עוד לפני קום המדינה, כאשר תנועת האצ"ל נרדפה ע"י ההגנה כאשר שניהם נלחמו למען הקמת המדינה.
ונראה כי אין חדש תחת השמש.
אני עולה היום לברך אתכם, באי הכנס, בכאב רב. רציתי לספר לכם היום על מגורשי הגוש, שלמרות צער העקירה הצליחו להשתקם ולהפריח את מועצתנו, ואת תרומתם הרבה.
אך הכנס אינו רק על הגוש והפינוי- מטרתו הוא אחריות לאומית והיום לא ניתן להתעלם משליחותינו זו.
בחודשים האחרונים אנו עדים לקרע נוראי הנפער שוב בחברה הישראלית. קרע הפותח שוב את הגלד מיפצעי הגרוש מגוש קטיף, פצע שאינו מדמם רק בשל אובדן בית אלא בעיקר בשל השנאה וקשיות הלב שנפערה בעם באותם ימים, איבה קשה שנוצרה ביננו, בין אחים, ושלמרות שנראה היה כי הגלידה עם השנים בחודשים האחרונים היא נפערה שוב ובכאב גדול, והיא צורבת ומדממת.
אך יחד עם זאת, בתוך כל הכעס, העלבון והכאב, ניתן גם למצוא ניצנים של אופטימיות זהירה- בין שלל שידורי הטלויזיה בלטה שלשום תמונה מעניינת- המסך התפצל לשניים- חלקו בהפגנה בתל אביב חלקו בירושלים, מסך אחד עם המתנגדים והשני עם התומכים ולמרות הפערים- אלו וגם אלו אוחזים בידיהם דגלי ישראל ושרים את התקווה.
אז כן - יש תקווה
יש בנו את המאחד, יש לכולנו מטרה משותפת ולנו יש את האחריות לשים בצד את הצער והעלבון להתגבר על הקרע והשונה שנוצרו ולראות את המאחד ביננו.
כדבריו של בגין ז"ל בהמשכו של אותו נאום מפורסם: "לא נלך למלחמת אחים. בשום תנאי ולמרות כל הפרובוקציות. יהיה מה שיהיה, חיילינו לא ירימו את נשקם נגד יהודים יריבים. הם לא יעשו זאת, לא מפני שהם מצדיקים את הרדיפות עליהם, אלא מפני שראייתם היא עמוקה ... ראייתם היא היסטורית ולא כיתתית. ופרספקטיבה היסטורית זו דורשת למנוע בכל מחיר, אף במחיר הקורבנות היקרים ביותר, אף במחיר "החיסול", מלחמת יהודים ביהודים בכוח הנשק העברי"
אנחנו בימי תשעת הימים וערב צום ט באב, חובה אלינו לפעול שלא להגיע לחורבן בית שלישי עוד לפני שנבנה.
אני רוצה להודות לכל באי הכנס, לאורחים, למרצים ולפאנליסטים הרבים שהגיעו היום ויקחו חלק בארוע וכן לרב יצחק לוי יו"ר המרכז למורשת גוש קטיף ולמוכי בטר מנכ"ל המרכז על ארגון הכנס החשוב הזה.
ובמילה אישית למפוני הגוש בכלל ותושבי המועצה בפרט- האירוע הקשה לפני 18 שנה נקרא "התנתקות" ואז, כמו היום, היה נראה לעיתים, כי הנתק בין חלקי העם הוא בלתי נמנע- אך אתם הצלחתם לראות את המהלך בפרספקטיבה ההיסטורית ולמחול על כבודכם ופגיעתכם. לא התנתקתם מהעם, המשכתם למלא את חובתכם האזרחית בצבא ובחברה ובזכות כך הצלחתם למנוע את ההתנתקות האמיתית. אני תקווה שגם הפעם, שלמרות הכאב העז שרבים מהעם שלנו חשים כרגע, הם ילכו בדרך שהתוויתם וימשיכו לעמוד על עקרונותיהם מבלי לפגוע באחדות העם.
ואני רוצה לסיים בדברי הרב קוק: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם..."