ישי שץ- דברים שנישאו בהר האפר במיידנק

אני עומד כאן באתר ההשמדה מיידנק, על אדמה מקוללת זאת , עם משפחתי, אחי אחיותיי, בני זוגם ושאר חברי המשלחת ממועצה אזורית נחל שורק וסביבותי-ה ואנחנו באנו לכאן לומר " אנחנו פה ".

במשך אלפי שנים, מנסים להשמידנו, ואנו באנו לכאן לומר "אנחנו פה".
באנו לומר ללבן, פרעה, עמלק, המן ושאר יורשיהם מאז ועד היום " אנחנו פה " .
אני רוצה להקדיש מסע זה לאחי, אחינו , אבנר הי"ד , שנפל בגלל היותו יהודי, במלחמת יוה"כפ, בשנת תשל"ד, כשהלך להגן על משפחתו, חבריו, ועל כל עם ישראל, כדי שאנו נוכל לעמוד כאן ולומר "אנחנו פה".

לכל איש יש שם. כותב דויד ברגר מוילנה 1941 " אם יקרה משהו , הייתי רוצה, שיהי-ה אדם שיזכור כי חי מישהו בשם דויד ברגר" . ובאמת אני כאן להזכיר את שמך ועוד כמה שמות . שץ ישראל – אודסה. שץ חנה – לודז. שץ מלכה – רובנה. שץ רוברט – ריגה. שץ ארפד – בודפסט. שץ שמעון – סרנה . שץ עמלי-ה – קרקוב. ועוד ועוד שמות שבהיכל השמות , שאולי אחד מהם הוא מבני משפחתי שלא יכולתי להכיר. כי עמדו כאן לפני עם רובה ביד ימין ושוט ביד שמאל, חיות אדם, שניסו להשפיל את היהודי , רק בגלל שהוא –" פשוט יהודי" . ואנו באנו לכאן לומר לאותו חסר צלם אנוש ," לא הצלחת" . אנו באנו לכאן לומר לך " אנחנו פה " .

אני יוצא מכאן עם יותר שאלות מאשר תשובות.
לפני מספר חודשים , פרסמו ,שהאנטישמיות עלתה . האם לא למדנו ? אנו והעולם? היכן המנהיגים? היכן בני האנוש ? האם אנו עיוורים?

עברו יותר מ 60 שנה ." לשכוח איני יכול , לסלוח איני רשאי ".
אנו לא רשאים לסלוח כי – ישראל, חנה , מלכה , רוברט , ארפד , שמעון ועמלי-ה , לא מרשים לנו לסלוח.
לשכוח איננו יכולים , כי עד היום " עומדים עלינו לכלותנו" .אם רק היו יכולים היו עושים זאת בשמחה עצומה.

ברגע זה, אלפי חיילים , עומדים על המשמר בארצנו ומחוצה לה ,ששמחה זאת לא תצא לפועל. כדי שאנו נמשיך ונאמר " אנחנו פה". מגבול הלבנון בצפון ועד עזה ומצרים בדרום, עומדים הכן צבאות ערב ומחשבתם" איך אפשר לשחזר את השואה".

אבנר אחינו נפל כדי שאנו נמשיך ונאמר "אנחנו פה" .
לצערי מפעם לפעם ישנם משפחות נוספות , ששומעות את הדפיקה על הדלת – שדופקת להם את החיים......
אותם חיילים ואזרחים שנהרגו ונפצעו בגופם ובנפשם, רק בגלל שהם יהודים.

פני-ה לי אל היושב במרומים

"אולי במקום בנים תקטוף פרחים? אולי תקטוף פרחים במקום בנים ?"

כי " דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים"[שה"ש ו'2], ואנחנו נשארנו עם תכריך טלית
במקום שושנים פורחות – מצבת אבן קרה
במקום החיוך החי והחיבוק החם – קבלנו ברכיים כושלות , שפתיים קפוצות , ידיים רועדות ולב נשבר.

מהמקום הכי נמוך בעולם – אל המקום הכי גבוה
אנו זועקים אליך אבא – אל ריבונו של עולם....

"  י  ת  ג  ד  ל     ו  י  ת  ק  ד  ש     ש   מ  י  –  ה     ר  ב  א  .  .  .  "

מיידנק, תמוז תשס"ח יולי 2008