בס"ד
זכרונות

שלושה הלכו אתנו במסע, שכובדם של שנות חייהם במשפחה שלפחות אחד מההורים ניצול שואה- דור שני לשואה. כל אחד עם סיפורו- כל אחד משמש כאיש עדות לקבוצה, כל אחד נוקם את נקמת החיים והמתים:
עזריה כנה- אומץ ע"י אשה שעברה את טיפולי העקרות בבלוק 10 באושוויץ. לא היו ספורים, אלא רק שתיקות ארוכות.
נעמי פלמון- נולדה במשפחה עם הרבה שתיקות ואמא שבלילות ארוכים רק כדור שינה היה יכול להרדים.
צביה פלדהיים- נולדה במשפחה שזכרם של הנספים הועלה על נס וכל הזמן דברו עליהם ועל השואה. חלומות רעים ואיומים במשך כל השנים בעקבות סיפורי הזוועה שסופרו ע"י ההורים.

דברים שנאמרו ע"י צביה פלדהיים על הריסות משרפה 4 באושוויץ-בירקנאו

לזכרכם יקירי, עומדת אני על אדמת הזוועות,
מלאת הרוע, הסבל, הדם והדמעות.
מבטיחה אני בשם כולם,
כי זכרכם לא ישכח לעולם.
כי הנכם חוליה בשרשרת ארוכה,
של עם נבחר כולו ברכה.
לא צורר, לא רשע, לא זומם מזימה,
לא יוכל להשמיד את זה העם בנשמה.
אתכם יקירי זכיתי להכיר דרך סיפורי האבות,
כי יד אכזר את גופכם לקחה למשרפות.
כאן באושוויץ זממו להשמידכם,
אך אנו כאן להוכיח כי לא יכלו לכם.
אתם סבא יוסף לבית גובי
וסבתא רחל גובי לבית אנגל,
שכה עמלתם בחינוך ילדיכם
ליושר ואושר ושמחה בחלקכם.
בחיים של צנעה והסתפקות במועט בחרתם
וזאת לנו המורשת והאות כי מלב לא נשכחתם.
אמנם גופכם במשרפות נמחק,
אך רוחכם ונשמותיכם בתוכנו חיים לעד.
גם אתן שתי דודותי היקרות, גובי פרדל ומרים,
הוכחתם לצורר כי לכם נפש של אדם.
נפש אצילית שאי אפשר למחוק,
גם לא עם סבל גופני שקשה אותו לסבול.
וכשאחת מכן כשלה ולהמשיך לא יכלה,
כי בשלג קפאה רגלה,
אותה בדד לא עזבה אחותה
וביחד למשרפות הלכה עימה.
ואתה סבא לאופורד ברוחך האיתנה,
פה עבדת באפיית לחם החוקת.
לכאן הובאת עם אמך
שמיד למשרפות נלקחה ממך.
גם בנותיך היקרות,
אימי ודודתי שיזכו לרוב ברכות,
שלאלה הזוועות באו עמך
ושרדו בזכות החינוך שקבלו ממך,
כי הבטיחו זו לזו הבטחה שאין להפר,
שאחת את השנייה יחליפו אם למוות תבחר.
אתה סבא לאופורד לבית ליכטנשטיין למשרפות נלקחת,
דווקא בימים שלתשועה קיווית.
בסלקציית החגים גופך נשלח למשרפות
אך את רוחך ונפשך נושאות שתי האחיות.
אימי ודודתי את מורשתך מעבירות
ואני מבטיחה להמשיך באלו המשימות.
כולנו כאן ואנו הנקמה,
כי לנו בעזרת האל משפחה עניפה,
וזאת לך צורר אכזר, למזימתך- התשובה,
כי אנו כאן עם לב ונשמה.
ראה אותנו ! חיים ! רבים! וחזקים כפליים,
ואת כל הזוועות נפיץ עד לב שמיים!!!
למען ידעו העמים כולם,
כי להשמידנו לא יצליחו לעולם.
כי אנו נבחרנו מכל העמים
ועלינו האל השומר מהמרומים.
ממני המבטיחה לזכור ולא לשכוח
ולזכרכם להמשיך לחיות וגם לפרוח.

צביה פלדהיים לבית גובי ולכטנשטיין
קיבוץ חפץ חיים תמוז תשס"ד/ יולי 2004

לדף הבית
אתר המועצה
צילום- אברהם פלמון, נירית כנה