|
||||
| הוסף רשמים - לחץ כאן | ||||
| המסע לפולין. מאת רינת רודיק 17/09/2007 מדהים ..אחרי כל הזמן הזה אני אפילו לא מאמינה שההיתי שם ...שלום אני רינת אני בת 17 וחצי ויצאתי למסע המדהים הזה לפני כחצי שנה, מדהים איך הזמן עובר בלי להרגיש בכלל . אני הלכתי למסע סתחושה שבטוח משהו יקרה אולי חלק מהערכים של כולם אולי אהבת הבריאות, המולדת , אולי משהו ישתנה ולא רק בי אלא אצל כל חבריי וחברותיי , המורים נראו כל כך בטוחים, כאילו לא חששו אבל אני יכולה להעיד שגם המורה שלי אשר אחראית על המסע הזה כבר כמה שנים ויוצאת למסע הזה גם לה היו מס' חששות, זה מדהים עד כמה זה חזק, המסע הזה .. אני יכולה להגיד שבזמן המסע רק אז ברגעים הכי קשים ועצובים אתה באמת מגלה עד כמה אתה וכל חברייך שיכול להיות שאפילו בקושי דיברת איתם , איזה עוצמה כולם עוזרים אחד לשני כולם מתאחדים כאילו זה הרגע האחרון ..ואתה כמובן מגלה עוד כמה דברים כמו למשל עד כמה המורים שלך אוהבים אותך, דואגים לך, שומרים עלייך, ותמיד שם -בשבילך ושאתה לעולם לא צריך לחשוש מלבקש עזרה כי אתה הכי בטוח בעולם. המסע שינה לא רק את השקפת העולם שלי אלא גם את חיי ..הגאווה הזאת האינסופית כשאתה חוזר לישראל מדהימה עד כמה עד כמה אתה גאה שיש לך מדינה , מקום לגור בו , ואולי עם אוייבים קצת ופחד , אבל עדיין הכי בטוח בעולם ללא שום חששות ..השינויי הזה לפתע הרגשתי אמא לאן את יוצאת , לאן את הולכת , מתי את חוזרת החוזק וההרגשה עד כמה אתה מוכן לעשות העיקר לשמור על המשפחה שלך , מה אתה מוכן לעשות רק כדיי לשמור על המדינה שלך , אולי אני אתגייס לקרבי , אולי אני אהיה איזה חלק מן הממשלה , אולי אני אוכל לעזור ולחוקק חוקים אולי להשפיע העיקר השלום , שתהה לנו מדינה והחיבור "אין לי ארץ אחרת" השירים על ארץ ישראל הזיקה הפתאומית והאינסופית למדינה ..מדהים , מדהים עד כמה בלי להאמין בכלל עם כל האובדן וכל הכאב בסופו של דבר ניצחנו כי אנחנו פה ויש לנו מדינה אז אולי לא כולם יספיקו לקרוא את הכל אבל אני מקווה שלפחות חלק מן האנשים אשר יקראו יפנימו ולא יתעייפו בדרך כי המכתב ארוך אבל אני מאמינה שכל אדם הוא אינטלגנט רק בדרך שלו כל אחד חכם בתחום אחר ומבין אבל , זהו התצחום שבו כולם מבינים , ובו כולם כואבים אז אני רק מבקשת בבקשה לא לשכוח ואולי חלק מן האנשים אשדר יקראו מאמר זה קצת חוששים .. תראו המסע הזה הוא אחד הדברים החשובים ביותר שקיים על פני האדמה ואני מבקת מכל אחד ואחד גם אם קשה -נסו ..זה לא הורג אלא נותן לכם כילים להמשיך בדרככם מפני שתראו שאתם כן יכולים להתמודד ולא למעני אלא למען כל ששת המיליונים אשר ניספו ולמען אלו שהצליחו וניצלו אך גם עליהם עבר סבל לא קל . תזכרו אסור לשכוח ובבקשה תעבירו את המסר הזה לכל אדם שבו תפגשו ותזכרו שישנם אנשים שם למעלה ועוד כאן איתנו אך לא הרבה שמודים לכם על כך שאתם זוכרים . לאביאל שרעבי-ניצחון על הפולנים?! מאת 30/07/2007 בקשר למה שכתבת שניצחנו את הפולנים אני מסכים איתך שאולי ניצחנו ניצחון קטן שהיטלר ימח שמו וזיכרו רצה להשמיד את כולנו שלא ישאר אחד מעם ישראל והנה הוא לא הצליח אנחנו פה חיים וקיימים ב"ה הוכחנו לו שאי אפשר להשמיד את עם ישראל! אנחנו פה כדי לזכור מה שהוא ימח שמו רצה לעשות ונזכור את זה לדורות, אנחנו פה הולכים עם כיפה, שרים שירים עברים וכו'וזה אומנם הניצחון הקטן.אבל שהם משרתים אותך?! אסור לשכוח שמשלמים להם (אוטובוס,מלון וכו')והם עדיין שונאים אותך בכל הלב רק שעכשיו יש להם פחות כח אנחנו יותר חזקים! וזה דרך אגב אחת ההתלבטיות של הרבה אנשים שרוצים לצאת למסע, לפרנס את האנטישיימים האלו, שכל כך שונאים אותנו?! שחלקם עזרו לנאצים לרצוח המון יהודים?!ככה שלא ניצחנו אותם לגמרי... יש טעות כתיב במאמר שכתבתי מאת אביאל שרעבי 02/03/2006 שלום, זה קצת באיחור אבל... במאמר שכתבתי שכחו לכתוב את שמי נכון כתבו ביאל שרעבי ולא אביאל שרעבי, אשמח אם יתקנו את שמי. בתודה מראש אביאל. טעות בטקסט מאת איילת 08/03/2005 שמואל זיגלבוים התאבד ב12 למאי 43 ולא ב11, (בו כתב את מכתב התאבדותו המפורסם) המסע שלי מאת ציונה 06/12/2004 לפני המסע שלי לפולין, אומר את האמת, לא היו לי חששות כי לא הבנתי לקראת מה אני באמת הולכת. תמיד נאמר לנו "זה לא טיול, זה מסע!" וכן ביומיים הראשונים של המסע זה היה טיול מבחינתי וכן רבים כמוני. לאחר שראינו את מיידנאק נוצרו בי חששות. נוצרו בי החששות של מה עוד יעבור אליי? ובעיקר נוצרו אצלי חששות ושאלות "איך ניתן לעשות דברים כאלה?" "הם היא בני אדם, הנאצים האלה?" "האם כולם שילמו על מעשיהם?" "והאם השואה יכולה לחזור?" במסע הזה למדתי המו לבל סוף. למדתי להעריך אנשים, דברים ואפילו פיסת נייר. המסע עבר בכאב ובמחוק, תתפלאו אבל אפילו מיד לאחר שבכינו וכאבנו החלו הצחוקים. לפעמים אנו מגיבים שונה. אז בזאת אסיים ואגיד לכם אותי המסע חיזק ושינה אף את חיי וחיזק את האופי שלי. ילדים עשו הכל כדי לצאת לזאת לא תצטערו! באהבה רבה צינה סיכום מסע מאת ביאל שרעבי 16/08/2004 נסעתי עם ידיעה כללית ביותר שלא ממש השפיעה על החיים שלי, משהו שתמיד נראה רחוק ולא קשור לזמן הזה- לפחות לא שלי. אבל- ביום שאחרי המסע אני יכול להעיד בשבועה, שהחיים שלי מתחלקים לשניים: לפני המסע ולאחריו. זה לא יאמן כמה רוע ירד אז לעולם, כמה חושך וכמה הסתר פנים. אני פשוט מרגיש היום שהמושג שואת יהדות אירופה או במילים אחרות- 6 מליון יהודים, מדבר אלי עכשו באופן אחר לחלוטין. זה פשוט לא יאמן איך יהודים נחשבו לכלום- למספר וזהו. אפילו להיטלר ימ"ח היה אכפת מבעלי חיים אבל לא מרצח יהודים. המסע פשוט הטביע בי את המושג שואה. במשך המסע הרגשתי כמה פעמים קטנות את הניצחון על הפולנים שהיו חלק פעיל בעזרה לנאצים בעבודם: שפולני עצר לי במעבר חציה, שהפולנים משרתים אותי (באוטובוס, מלון, מדריך וכד') שרקדנו ושרנו שירים בעברית בנמל התעופה בוורשה, שהלכתי עם כיפה ברחובות פולין. אני חושב שכל יהודי בעולם חייב לנסוע לשם ולראות את העבר שלנו ולמה חשוב שתהיה לנו מדינה משלנו. רק בעזרת האמונה אנחנו היהודים יכולים להתמודד עם כל הצרות שנוחתות עלינו ויהודי בכל מצב ובכל מקום בעולם הוא יהודי ותמיד יזכירו לו את זה. ושכל יהודי צריך להרגיש גאווה לאומית ואישית שלמרות מה שעברנו הקמנו אימפריה שכל העולם מכיר ויודע למה המדינה הזו מסוגלת. אנחנו ניצחנו ולא הנאצים. מכתב במפגש אצל משפחת פלמון מאת שמחה 04/08/2004 זו ההזדמנות להודות למשפחת פלמון על האירוח הנפלא , שזכינו לו. מי שלא טעם עוגות של נעמי, מפסיד! חברי משלחת- " נחל שורק " היקרים! דברים אלו מופנים לכל אחד ואחת מכם, אל הצעירים שבחבורה ואל הצעירים יותר. חווינו במשך שבוע: - עולם יהודי מכל הקשת הרחבה, שנכחד ביד זדונית. - חסידות מפוארת, שנגדעה על חסידיה במשרפות ובבורות.וחדלה להתקיים במקום שהחלה. - פולין בין שתי מלחמות עולם. - מי היה העומד מן הצד? האנטישמי? או להבדיל חסיד אומות עולם. - מי היה הרוצח? ואיך פעל? - מי היה הקורבן? לנסות להתחבר איליו ואל עולמו. וכאן חווינו מדור שני ודור ראשון עצמו חוויות עם עוצמות והתחברות אל המשפחות שנספו. ואל אלה ששרדו, להבין יותר את עולמם. היינו מוצפים וקשה בוודאי עדיין למקד ולעכל את שעברנו. אני מניחה, שלמרות שעבר יותר מחודש, המסע עדיין מהדהד.... ורגשות ותחושות, שלא יכולנו להכיל ולארגן, התבהרו קצת יותר. ב"ה חזרנו הביתה לא"י ולמטלות היומיומיות שלנו, ומטבע העולם, שהדברים שוקעים..... אך אין לי ספק ,שמערך האסוציאציות והמושגיםכמו: "שואה" "פולנים" " פולין" " גרמנים" " יהיודים" " א"י" " הכחשת שואה" ועוד.... מקבלים מימד נוסף, והם לא אותם מושגים, שהיו ברורים לנו לפני המסע. תמיד, אחרי מסע שואלים אותי , נו.... איך היה?... איך היתה הקבוצה?... כמובן, ששאלה זו ענקית מכדי להכיל אותה במשפט אחד... ולכל קבוצה והייחוד שלה.. חברים יקרים, אתם הייתם קבוצה מיוחדת במינה, ואתגרית. ראשית, להדריך מבוגרים כמוכם... זוהי חוויה שאני מאחלת לכל מדריך בישראל.. האהבה וההערכה ,שקיבלתי מכם, כבר מהיום הראשון נתנה לי כוחות להמשך...בוצה המאוד מגוונת: אשכנזים, ספרדים,מבוגרים, צעירים, קיבוצניקים, ישובניקים ואפילו עירונים.. עובדים , במקצועות מגוונים.. לכאורה, אין דבר שמלכד ומאחד את הקבוצה. אך מהיום הראשון ועד היום האחרון למסע, האווירה בקבוצה היתה של תמיכה, עזרה הדדית, ורצון לדעת ולהבין עוד.. ועוד... וגם היכולת לחשוף רגשות כ"כ מוצפנים ועזים- עם דמעות בעיניים, ובגרון חנוק, בצורה הטיבעית ,שיכולה להיותולקבל אהדה מכולם... ותאמינו לי , כמדריכה זוהי זכות ענקית להיות במחיצתכם, אתכם חוויתי חוויה רוחנית אמיתית עם רגשות עזים של משמעות ההמשכיות כאן בא"י. הייתם לי כמו משפחה אחת גדולה. אתם עם העוצמות שלכםף עזריה בביתן 10 ( ביתן הניסוים) ששיתף אותנו ,במשמעות ובתוצאה של המקום הנורא והאיום הזה... נעמי וצביה, באושוויץ מול משרפה מ"ס 4 , כאילו שערכתן טכס הלוויה ,למשפחתכם במשרפות. למשפחת גולומב, על החוויה המרגשת, בלודג' ועל הקדיש על קבר סבתם, לראשונה מאז " החור השחור". מרים, שושנה, בת-שבע, יחזקאל, שייצגתם את הדור הראשון. אתם חייתם, בדור זה שידע את הזוועות. אתם " הדור הראשון, חיזק במסע את ניצחון היהודים, על העם הגרמני ומזימותיו של היטלר ימ"ש . בעצם נוכחותכם והדיעה איזה משפחות עניפות ומפוארות ב"ה ,השארתם בארץ, הותיר בנו את המשמעות הנוספת של החשיבות ביציאה לפולין. ומולכם ה"דור השלישי" שהשתתף במסע, מי אחרי שרות צבאי ומי במהלך השירות, שבנוכחותכם תרמתםכ"כג הרבה למסע, הן בצד הפיזי שלו והן בצד הרוחני: "עם ישראל חי" לשחר, על השיעור " בדף היומי", בישיבה המפוארת "חכמי לובלין". כך באמצעותך, המשכנו את מה שנגדע ביד זדונית... וכל היתר החשובים לא פחות להצלחת המסע, אך מפאת קוצר היריעה לא אמנה אותם כאן, כל אחד בדרכו תרם להצלחת המסע וכל אחד בעוצמותיו אם בעזרה וארגון הארוחות,בדאגה למבוגרים, בלהגדיל ראש ולעזור היכן שצריך.. בהתיחסותכם לדברים, בעצם נוכחותכם- המסע לא היה כפי שהוא. במחיצתכם כל הזמן צפו ועלו בי שני משפטים שהדהדו וחיזקו אצלי את הידיעה: " יש תקווה ותקומה לעם הזה", " ובזכירה סוד הגאולה". מסע זה, הוא גם מעצמי אל עצמי, כאן אנו בודקים את גבולות: הרשע, הצדק, המוסר, הטוב, הרע, הזהות שלנו כיהודים, המשפחה ומשמעותה, העם, צידקתינו על הארץ ועוד ערכים המטרידים אדם ובטח במדינתינו , שאנו עדיין נאבקים על קיומינו וזכותינו על הארץ. שם בפולין אנו מבינים ביתר שאת, עד כמה חשובה לנו חלקת האלוקים הקטנה שלנו ואין ליהודי מקום אלא כאן בארץ- ישראל. הצלחת המסע אומנם היתה הרבה בזכותכם, אך יש אנשים מאחורי הקלעים, שמגיע להם " ישר כוח" גדול ותודה ענקית! ליהודה חן, שהוציא אותנו מאובזרים , טיפ טופ" הן ברמת האוכל, בתי המלון, והדאגה האין סופית לאורך כל המסע. לא היה יום, שיהודה לא התקשר, לברר מה נשמע, ואיך הולך... היה זמין 24 שעות ביממה, על כל בעיה ,שצצה. גם כשניראה לו שאנו יוצאים מאוחר, הוא הביע דאגה על הספק המסלול..יהודה לא מוציא מסע ועושה עוד וי וממשיך הלאה.. אלא לאורך המסע ואחריו מתעדכן עובד עם נשמה ( תודה מיוחדת ליהודה, שכיבד אותנו בנוכחותו במפגש) לאלי אסקוזידו, ראש המועצה: כולנו יודעים על עידן הצימצומים והקשיים הכלכליים, שעומדים בכל הסקטורים. כאן אלי, בגדלות נפש, הוגה, דוחף את הרעיון ומפרגן. משקיע זמן יקר מזמנו, ועוד לפני שיודע מאין ישיג , סיבסוד, נותן את בירכת הדרך ומעודד למסע זה. וגם הוא ליווה אותנו לאורך המסע, בהתענינות בטלפון, יומיומי. כולנו אנשים מבוגרים ואם מישהוא מכם שמע על עוד מועצה שהוציאה קבוצה כך למסע שיקום! ישר כוח ותודה ענקית, על האמון ,שנתת בי ,להוציא מסע זה. כאן ההיזדמנות להתנצל על המכתב המרגש שאלי כתב לנו לשבת, ונשכח במזוודה. אני מקווה ,שבהזדמנות הבאה בעז"ה אלי יהיה נוכח, וידבר בגוף ראשון. לנירית, שהוציאה מין הכוח אל הפועל את המסע, במפגשים, ברישום, בתיאום ובארגון האוכל, והכל ברוגע ובמאור פנים, תודה! תודה! אני רוצה לסיים : במסכת אבות פרק ב' משנה ה': הוא (הלל) היה אומר: "אין בור ירא חטא,ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד,ולא כל המרבה סחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" קהתי מפרש: השתדל ללמוד בעצמך, כפי יכולתך, כדי להיות איש כלומר, בעל חוכמה ומידות. ויש מפרשים: השתדל להיות איש במקום שאין אנשים לעסוק בצרכי ציבור, השתדל להיות אתה האיש. פירוש זה הוא תשתית האנושות, למלא עצמך, במידות וחוכמה, בכדי להתרחק מרשע ובורותומדעות קדומות, כי שם ראינו : מה עוולה ושינאה יכולות לגרום. בנוסף, מפירוש זה ניתן להבין את החשיבות של הנחלת הסיפור דווקא מאלה שנסעו לפולין, אנו יודעים שדור השואה הולך ופוחת,... בעוד כמה שנים לא יהיה מי שיספר את הסיפור מגוף ראשון, ולנוכח הגל ההולך ותעצם של האנטישמיות והכחשת השואה, אנו שהיינו וראינו את הזוועות אל מול העיניים, עלינו מוטלת החובה האנושית והיהודית, להנחיל ולספר, לעודדללמוד, ולהוציא את ילדינו, ונכדינו, לפוךין בכדי שיוכלו לראות ממקור ראשון את התוכנית השטנית, להשמיד את עמינו, עד האחורון שבהם. לכן לא נותא אלא לעסוק בצרכי ציבור, לקרוא לדעת, ולהנחיל, ולספר לדורות הבאים.... וכשחלק מאיתנו התחבא בשאלה, למה חשדוב ליסוע לפולין? ואים ביכלל? והאים הנסיעה נוגעת לכל יהודי באשר הוא? כאן אני מקווה, ששאלה זו, מקבלת תובנה נוספת על החשיבות של המסר להכיר מקרוב את ההיסטוריה היהודית בדור שלנו. והמסר הנוסף, שלהיות אנשים עם מידות טובות, בכדי שלא יהיה עוד!.. וכיהודים גאים, להנחיל ולספר..... בהערכה רבה מאוד שמחה. מכתב תודה מאת צביה פלדהיים 21/07/2004 לכבוד ראש המועצה האזורית נחל שורק מר אלי סקוזידו אלי יקר! דמעות עומדות בעיני ברגעים אלה בהם מנסה אני להביע את תודתי העמוקה על שהגשמת לי חלום. רוב שנות חיי מצפה אני להזדמנות לערוך סיור פולין עם מדריך ועם קבוצה תומכת. מאחר וחייתי את השואה הנוראה דרך סיפוריהם של הורי. הרגשתי כי חייבת אני לסגור מעגל למען הורי, למען אוכל להבין אותם ולנסות לחוות את החויות הנוראות שחוו הם. לנסוע ולחוות את השואה הנוראה אך מצד שני פחדתי לעשות זאת עקב הפחד שלי מהעומס הכרוך בסיור שכזה. מאחר ובילדותי, עקב סיפורי ההורים חלמתי כאילו אני היא הילדה בשואה. הייתי חולמת על הרכבות על הרעב ועל הזוועות וכשנולדו ילדי, חלמתי כיצד הם נלקחים ממני ע"י הצורר הנאצי. והנה כאן זימנת בידי אלי יקר הזדמנות לערוך סיור זה גם ע"י כך שתמכת ועזרת לנו עזרה פיזית כלכלית וגם בכך שאפשרת לנו לערוך סיור זה בקבוצה תומכת ומבינה שאין דבר חשוב ממנה בסיור שכזה. וכמובן תודה על שמחה המדריכה שאין מילים היכולות לתאר באיזו דרך מופלאה הצליחה היא להכניס אותנו לאותה התקופה של פאר היהדות לכל זרמיה ובכך ניתנה לנו האפשרות להבין את גודל האבדון, את גודל הטרגדיה ואת גודל הזוועות שנעשו שם על אדמת פולין. עד כדי כך שביומיים האחרונים לסיור הרגשתי כאילו על כל צעד ושעל דורכת אני על נשמות וגוויות של צדיקי אותה תקופה שנרצחו ונרמסו עד עפר. אנשים צדיקים וגבורים אנשים נשים זקנים וטף מנער ועד זקן מעני עד עשיר, על לא עוול בכפם. הארגון הלוגיסטי אף הוא היה ללא דופי נירית ועזריה ויהודה הכל היה פשוט מושלם. ועל כל אלה ועוד, לך מנצח המקהלה, אלי היקר, יישר כוח גדול. כל-כך גדול שאין המילים יכולות לתאר אפילו קצה קצהו של חוט ההערכה לפועלך. שתזכה ונזכה כולנו לעוד שנים רבות של עשייה. ושוב תודה ממני צביה פלדהיים קיבוץ חפץ חיים יהדות שאיננה- רשמי ביקור בפולין מאת מאיר וייל 21/07/2004 נו, איך היה בחו"ל? זוועה... מה? לא נהנית מהטיול? לא נסעתי כדי להנות! אז בשביל מה נסעת?... דו- שיח זה ניהלתי עם כמה חברים ששמעו על "הטיול" שעשינו לאחרונה בפולין. נכון, ארגון הטיול, ההדרכה, המלונות וכל הצדדים הטכניים היו לעילא ולעילא (ותודה לכל המארגנים ולכל אלו שנתנו יד להצלחת המסע), אולם זה לא עיקר המסע. הביקור בפולין גרם לי להתחבר ליהדות שהייתה ואיננה. יהדות שהיה לה עבר מפואר בארץ זו אך אין לה שם הווה ועתיד. בתי העלמין מכילים מאות אלפי קברים, שרובם מוזנחים, כי אין מי שיטפל ויטפח בתי קברות אלו. הביקור במחנות ההשמדה ובגטאות לא הוסיף לי שום אינפורמציה שלא ידעתי קודם לכן, מביקורי ב"יד-ושם" ומסרטים שראיתי.. אולם עצם הביקור במקומות אלו חיבר אותי לאותם מליוני יהודים שנרצחו שם. נכון, גם סבי וסבתי הי"ד נרצחו שם, אולם עליה זאת על "קברם" לא הייתה עיקר מטרתי במסע זה. לפני המסע לא נתתי חשיבות יתרה לביקור שם וחשבתי שאולי צודקים אלו שנמנעים מסיבות שונות מלבקר שם. אולם משחזרתי, אני מרגיש שחובה על כל אחד ואחד וביחוד הצעירים בתוכנו, לבקר שם ולחוות את המסע הזה. אני מקווה שמסע זה היה הראשון ויהיה לו המשך בשנים הקרובות. ושוב תודה לכל אלו שנתנו יד להצלחת המסע. מאיר וייל- חפץ חיים |
|
לדף הבית
|
| צילום- אברהם פלמון, נירית כנה |
 |
