1000 שנות יהדות פולין- עבר והווה. עתיד?
רשמי מסע/ נירית כנה

נסעתי לפולין כדי לראות את העבר המפואר שהתפתח במשך מאות בשנים- אדמו"רים ורבנים, חיי תרבות ולימוד מול האנטישמיות הנוראה שהייתה ועדיין קיימת בעוצמה רבה. שואת יהדות אירופה היא מזעזעת בכל צורה שמסתכלים עליה. לנסות לחסל עם בגלל דתו?
נסענו בקבוצה של 26 מתושבי המועצה, מגיל 23 ועד לגיל 80 +. המדריכה- שמחה מרקוביץ מחפץ חיים. כל אחד וסיבותיו עמו באשר למסע: חלקם- ממשפחתם הקרובה נרצחו בשואה, חלקם- דור שני לשואה, ילדים שגדלו בבתים שותקים, שבאו לנסות להבין ולראות מה עבר על הוריהם. חלקם- השייכות לעם ישראל שהשואה היא חלק מטראומה שעברה על העם וצריך ללמוד על כך, לזכור ולא לשכוח. וכך הגענו עם הרבה "שקשוקים" בלב לוורשה.

היום הראשון - יום שלישי י' תמוז תשס"ד
בית הקברות היהודי בית הקברות לא נהרס ע"י הנאצים כדי להוכיח שפעם אכן היו יהודים גדולים בתורה ומשכילים אך הם הצליחו לחסל את העם כולו. בבית הקברות אפשר לטייל יום שלם ולא לראות את כולו. צורת הקבורה הפוכה- הראש מול השער וזאת בשל קבורת קבצן שמיהרו לקבור בערב שבת ולא שמו לב לכיוון. לאחר מכן הרב פסק שכל הקברים יהיו באותו כיוון כדי שלא לבייש את הקבצן.
• בקרנו בקבר הרב שלמה זלמן ליפשיץ הרב הראשי של וורשה באותה תקופה- בעל "חמדת שלמה" שנפטר בשנת תרצ"ב.
• קברו של פרופ' מאיר בלאבאן- רקטור אונ' וורשה שייסד את "פנקס הקהילות". למרות שנפטר בתש"ב- 1942, נקבר בקבר יחיד למרות שהיה קשה מאד באותן שנים שלא לקבור בקבר אחים. למרות שהציעו לו לברוח ולהציל את נפשו לא הסכים. הצליח להציל את קהילת הקראים בפולין לאחר שהוכיח כי אינם יהודים, כ- 10,000 נפש.
• אדם צרניקוב- ראש היודנרט, ב- 1942 התאבד עם כדור ציאניד לאחר שבקשו ממנו לשלוח באקציה ילדים.
• זמנהוף- חיבר את שפת האספרנטו.חשב שהשפה שמחוברת ממילים פשוטות תביא שלום.
• אנדרטת הבונד- ארגון השייך למפלגה הסוציאליסטית. נאבקו באנטישמיות ובהתבוללות. דיברו רק אידיש והיו ציונים ללא כוונות עליה לא"י. רובם נספו בטרבלינקה ומיעוטם בגטו וורשה.עשו להם אנדרטה בבית הקברות למרות שלא היה נהוג כך.
• מאמע אסתר רחל קמינסקא- שחקנית ומייסדת התיאטרון האידי. נפטרה ב- 1925.
• הסופרים י.ל. פרץ (1858 - 1915), י, רינעזאן (1858 - 1919), ש, אנסקי (1863 - 1920),
• ציון הקבר של הנצי"ב מוולוז'ין- רב ציוני גדול שהטיף לעלות לא"י והרב סולוביצ'יק שהתנגד לעליה לא"י.
• האדמו"ר ממוזיץ- מייסד ניגוני חסידים.
• קבר אחים של מתי גטו וורשה, מרעב, צפיפות ומחלות בין השנים תש"א - תש"ג.
• אנדרטת הילדים- לזכרם של מליון ילדים שנספו בשואה:נכתב על הילדים "המבריחים הקטנים" שהגניבו אוכל לתוך הגטו תוך כדי סיכון חייהם:
"מבעד קירות, סדקים, משמרות,
חוט תיל חורבות וגדרות,
מורעב, עז פנים ועקשן
כרוח אחמוק כעשן.
ואם יד הגורל תשיגני,
תוך כדי משחק זה במפתיע
את אמא אל תבכיני,
זו מלכודת חיים זה הגיע.
ורק עלי שפתיים
תקפא דאגה אחת
מי לך אמא שלי
מחר יביא עוד פת. (הנריקה לזוברט, גיטו ורשה 1941)

"לסבתא מאשה היו עשרים נכדים
לסבתא חנה אחד עשר
ורק אני שרדתי. (ג'אק אייזנר).

אנדרטת יאנוש קורצ'אק לזכרו ולמפעלו בבית היתומים.
ביהכ"נ נוזיק ביכ"נ פרטי שנבנה ע"י משפחת נוזיק, משפחה חשוכת ילדים. בתמורה בקשו שיגידו עליהם קדיש. הכניסה הראשית היא דרך החצר הפנימית ולא מהרחוב הראשי, כדי לא לעורר את זעמם של הפולנים. ביכ"נ מפואר שנבנה ב- 1889 עם עזרת נשים, דבר המסמל את התקופה. במלחמת העולם השניה, הפך ביהכ"נ למשרד העבודה של היודנראט ואח"כ לאורוות סוסים. כעקרון- כל ביכ"נ שהפך לאורווה, נשמר וכך יכלו לשחזרו.
תיאטרון אידי שפועל עד היום- בערב השואה- עשרה מליון דוברי אידיש. הנאצים חיסלו את התופעה ועכשו הפולנים מפעילים את התיאטרון. מודעת ענק בחזית התיאטרון ובלוחות המודעות עם ציור של טלית- מודעה על אחת ההצגות.
בגטו- צורת הגטו נבעה מחיתוכים והורדות של גנים ומבנים שהיו חשובים לתפעול הנאצי. הבתים בנויים עם חצרות פנימיות קטנות ששימשו לכ- 1000 נפש. הג'וינט ארגן לימודים, סעד פיזי והווי תרבותי. עד כמה שניתן היהודים השתדלו לנהל מערכת חיים טבעית כולל נישואין ולידות- עד לאיסור ע"י הרבנים.
אומשלגפלץ כיכר השילוחים: מיד לאחר הקמת טרבלינקה, החלו בהעברת יהודים עם מזוודה של 25 ק"ג לאדם, בתואנה של מקום עבודה במקום אחר. הכיכר הפכה להיות למקום האימה.
במסלול הגבורה נקודות ציון ליצחק כצנלסון, יאנוש קורצאק, הרב יצחק ניסנבוים- (רב קהילתי, ציוני שדגל ב"זוהי שעה של קידוש החיים ולא קידוש המוות". מאחר ונדרש הגוף ע"י הנאצים ולא נשמת האדם, לכן חובה להלחם ולהישאר בחיים גם אם אין אוכל כשר), פרומקה פלוטניצקה- הייתה קשרית בגטו. עברה לעזור בארגון המרד בגטו בנדין ונרצחה שם, פאול פרנקל- מפקד הארגון הצבאי היהודי, מאיר מאירוביץ- צויין לאחר מותו באות צלב הלוחמים, אנילביץ מרדכי, אריה וילנר (יורק)- איש קשר, יוסף באאו- דאג ל"מודיעין בין לאומי" כדי שהעולם יידע, שמואל זיגלבוים- שימש כנציג הבונד בממשלת פולין הגולה בלונדון. התאבד ב- 11 במאי 1943 כמחאה על אדישות העולם לנוכח השמדת היהודים בגטו וורשה ובאירופה בכלל.
אנדרטת מרד הגטו הבונקר- מרכז הקרבות של גטו וורשה. כאן מתעוררת השאלה האם הלכו כצאן לטבח?- האומנם? ב- 19 באפריל 1943 החליטו הצעירים למרוד והארגון היה דרך תנועות הנוער. המחתרת הפולנית העבירה נשק. הגרמנים נלחמים עם טנק ותותח ומחסלים את ההתנגדות.
אנדרטת רפאל רפפורט עשויה ברונזה שהייתה במחסני היטלר. מתארת את רוח הלחימה שפעמה בקרב הצעירים. מאחורי האנדרטה היו ממוקמים משרדי היודנראט.
חשוב לציין: רוב האנדרטאות הוקמו בידי הפולנים ובאחריותם לאחר השואה. ברובן- אין אזכור של יהודים אלא רק "אזרחים פולנים".
בוורשה התמקמנו במלון ליד גן ססקי. גן שהיה שייך לאצולה הפולנית. בגן נמצאת אנדרטת "החייל האלמוני". משמר כבוד במשך 24 שעות שומרים בדום מתוח על אש התמיד שבוערת שם, עם רשימת כל המקומות בהם היו מלחמות שבהן השתתפו חיילים פולנים- גם יהודים.
המשך...

1 2 3 4

לדף הבית
אתר המועצה



צילום- אברהם פלמון, נירית כנה
טרבלינקה- אבן ציון לעיר וישקוב-
עירו של מרדכי אנילביץ
בית הקברות בוורשה- אנדרטת יאנוש קורצ'ק
ורשה- ביהכ"נ נוזיק
ורשה- אנדרטת הבונד